שני אנשי מפתח בארגון הם מת'יו גרץ', בחור ממלטה שעבר לאנגליה, המכנה את עצמו הומו לשעבר ועם "תשוקה לחשוף את האמת", ומייק דייווידסון, דוקטור מצפון אירלנד שמעודד טיפולי המרה, המכנה את עצמו הומו לשעבר גם כן.
למת'יו עצמו זה אינו הנסיון הראשון להפיץ קריאות של "להט"בים לשעבר" נגד חוקי איסור המרה ובעד קריאות לעבור המרה. הוא סיפר את סיפורו האישי בסרט מ-2019:
מאוחר יותר נחשף כי גרץ' עצמו מעולם לא הפסיק להימשך לגברים ואף המשיך לממש משיכה זו.
ד"ר מייק דייווידסון, הוא מבכירי הארגון הנוצרי-פונדמנטליסטי קור אישיוז טראסט.
הארגון משמש כסוכנות המרה, ואיפה שנגמרים הטיעונים השכלתניים הם מגייסים את הנצרות למלא תוכן מתודי.
ד"ר מייק דייווידסון אינו דוקטור לפסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, רפואה או כל מקצוע טיפולי אחר. דייווידסון הוא דוקטור לחינוך. אדם שאינו רופא המשתמש בתואר דוקטור כדי לתת לעצמו חזות טיפולית הוא שרלטן.
אקס לאוד אאוט הוא יוזמה שמקורה בסוכנות ההמרה הבריטית הזו. בכלי תקשורת בארץ פורסמו עדויות של גברים ונשים שהביא הארגון ככאלו שנטייתם המינית השתנתה עקב טיפול. ניתן למצוא בעמוד היוטיוב של הארגון את דבריהם של ששת האנשים שפניהם גלויות – סיימון, כריסטיאן, קיראן, טיה, סאם וליבי. שלוש נשים ושלושה גברים. להלן תמצית הסרטונים:
סיימון
לסיימון היו חוויות עם גברים, אבל גם עם נשים. הוא לא מאמין שזוגיות בין גברים יכולה להתקיים, וחושב שבקהילה מתנהגים רע אחד לשני. החלק ה"הומואי" היה רע בחייו, והוא לא היה מעוניין בו. הוא עבר טיפול, אבל מה שהכי גרם לו להשתנות הוא חלום על ישו וההתקרבות חזרה לכנסיה. ומהו אותו שינוי? פשוט ההחלטה להתרחק מהקהילה הגאה ולא לעשות סקס עם גברים. לא נשמע כמו טיפול המרה.
כריסטיאן
כריסטיאן כלל לא עבר טיפול. הוא לא ציין שנמשך רק לגברים, אבל החל מגיל 18 ולמשך שנה היה הולך למסיבות והיו לו התנסויות מיניות עם גברים. אבל בעיקר לקח אקסטזי והגיע למקומות מאוד נמוכים עם עצמו. בעקבות חלום על השטן שמצווה לעבוד אותו הוא החליט להיות נזיר קתולי ולמשך כמה שנים היה נזיר, עד שראה שד בחיזיון במהלך מיסה, וישו התחיל לדבר אליו. לכן עזב את הנזירות הקתולית (ארגון האב מצפון אירלנד – היכן שמודגש המאבק בין קתולים לפרוטסטנטים). הוא לא ציין בשום שלב שהוא הפסיק להימשך לגברים (כאמור גם לא עבר שום טיפול) אלא בחר להפסיק לקיים יחסי מין עם גברים.
קיראן
גם קיראן לא עברה טיפול. היא חייתה בזוגיות עם אישה והזדהתה כלסבית, ובעקבות מצב רפואי לא טוב של בת זוגה והתעניינות של זו בתנ"ך ובברית החדשה, היא גם החלה להתעניין בנצרות ובישו, ומצאה תשובות לכל בעיותיה בתנ"ך. הן החליטו להיפרד. קיראן מציינת במפורש שהיא כרגע בזוגיות עם האל, ורואה באורח החיים הנוצרי הדתי את התשובה האמיתית לבעיות החיים. היא לא יודעת אם בעתיד תהיה עם גבר, ונותנת לאל להחליט עבורה. היא חושבת שכל הלהט"בים יכולים להשתנות אם ירצו, לא נולדו ככה, ושזה "שקר". פשוט צריך לבחור בזה. היא חושבת שהחברה לא צריכה להיות סובלנית כלפי להט"בים שבוחרים לחיות את חייהם כלהט"בים. אז למעשה, היא גם לא הלכה לטיפול וגם לא עברה שום שינוי במיניותה.
טיה
טיה עברה התעללות מינית ע"י קרובי משפחתה לאחר שאימה נפטרה, בפקיסטן. כשהגיעה לעיר לסטר בבריטניה בגיל 14, הרגישה רתיעה מגברים ומשיכה לנשים. מאוחר יותר, ב-2016, נפלה לדיכאון עמוק ורצונות אובדניים. לאחר שקראה בתנ"ך, הרגישה שהמשיכה המינית שלה "נעלמה". טיה מאוד כועסת על להט"בים שכן היום לדידה אין אפליה כנגדם והם אלו שמפלים אותה לרעה, להט"בית לשעבר, ושלהט"בים לשעבר זקוקים להגנה.
סם
סאם הוא היחיד שטען שעבר איזשהו שינוי. סאם בן 29, ובשנה האחרונה עובר טיפולים, כולל כאלה קבוצתיים עם גברים אחרים (מסע אל הגבריות של הנוצרים באנגליה). אבא שלו נפטר כשהיה ילד, וסאם חושב שההומוסקסואליות שלו נובעת מהחסך באב. סאם טוען שאנשים לא נולדים להט"בים, שזה רק בגלל טראומות ילדות ושאפשר לטפל בזה. סאם טוען שפעמים רבות הוא כבר לא מרגיש משיכה לגברים כבעבר, אם כי לעיתים מרגיש אותה, ואפילו הצליח לראות ניצנים למשיכה לנשים, שלא היתה שם קודם ("מין הרגשה מיוחדת כזו בסביבת נשים"). סאם מתנגד לחוק איסור המרה בבריטניה, מכיוון שלדעתו החוק משרת ארגונים להט"ביים שרק רוצים עוד כוח, שזה עלול להגביל את חופש הביטוי של הכנסיה וחופש הדת, ועלול להוביל לאי היכולת לטפל בפדופילים ובנקרופילים.
ליבי
ליבי התמודדה עם מותה של אימה, גירושי הוריה ודיספוריה מגדרית. היא טענה שטיפולים פסיכולוגיים רק הזיקו לה, והחליטה לעבור התאמה מגדרית ולקחת טסטוסטרון. היא לא היתה בטוחה בתהליך כבר מההתחלה. ב-2019 הפסיקה לקחת הורמונים. השיוך לכנסיה מאוד עזר לה לקבל את הנשיות שלה.
רוב
כמו כן, באתר הארגון מובא סיפורו של אדם בשם רוב. לרוב אין סרטון בפניו הגלויות – כאלה "עדויות" כבר קיימות שנים ואין כל חדש בהן. עם כל ההבנה לרגישות הנושא, ללא פנים גלויות בלתי אפשרי לאמת את העדות ולהבין את הסיפור בכללותו.
לסיכום, המטופלים לא עברו לא שינוי מלא ולא טיפול, באף אחד מן המקרים. במסווה של קריאה לחופש יש כאן אג'נדה דתית מובהקת.
נכתב על-ידי שי ברמסון