טיפולי המרה יכולים להיעשות במגוון, רב מדי, של דרכים. אחת הדרכים היא מחנה "חינוך מחדש" למתבגרים ומתבגרות.
קמרון פוסט, נערה חיננית ופיקחית, גדלה אצל דודתה לאחר שהתייתמה מאם ואב.
לאחר שדבר קיום מגע מיני עם נערה אחרת מגיע לדודתה, היא מחליטה לעשות את הדבר הנכון עבורה ולשלוח אותה ל"הבטחת האל".
בהנהלת המחנה חברים שניים: ריק, אדם חביב למראה, "קאנטרי גאי", ואחותו, דוקטורית ומטפלת. האחים החליטו להקים את המחנה יחד לאחר שאחותו "ריפאה" אותו מהמחלה: הוא מצהיר על עצמו כאקס גיי, הומו לשעבר. היא הסמכות החינוכית העליונה, דמות אם מלטפת וכריזמטית אך לב של אבן, שמאוד מפתה לשנוא אך גם מפתה מאוד לרָצות.
הסרט מלווה את קמרון ב"מסע" הזה, עולם מקביל לזה שבחוץ. על פניו נראה רך, מכיל, מלווה בתהליך. התהליך הזה כרוך באובדן העצמיות של אחד מחבריה של קמרון, ובאובדנות של אחר.
לאנחתו הרווחת של הצופה הישראלי, לא נרשמו עדויות למחנות כאלה בישראל. אבל הקווים מקבילים.
שווה לתהות על קנקנם של השמות שניתנו לסרט. באנגלית, miseducation, בתרגום חופשי "חינוך מוטעה". מה רע או מוטעה פה? ה"חינוך" שקיבלה לפני המחנה, או החזרת הרכבת הסוטה למסלולה כפי שנעשה במחנה? האמנם חינוך זאת הדרך? האם למדה קמרון מהחברה שלה להיות לסבית? והאם חינוך בתלבושת אחידה הוא הפיתרון עבור לסבית כדי שתחזור למוטב ותימשך לגברים?
המחנה המתואר בסרט מרוצף בכל מיני מפגשים: קבוצות תמיכה, שיחות אישיות, ועוד. ניכר מאוד שהצד הרגשי מדובר מאוד, ומנוּוט ביד רמה על ידי מנהלת המחנה. ילדים רכים, שעד המחנה הזה לא דיברו על הרגשות שלהם עם אף אחד, פתאום מתחילים לדבר עם עצמם. התהליך הזה כשלעצמו מזכך ומשמעותי מאוד עבור כל אדם על פני האדמה. אך הזיכוך הזה הוא אחד השקרים של טיפולי ההמרה. כל אדם שעובר טיפול המרה עובר תהליך פנימי, מתמודד עם עצמו, מתעמת עם עצמו, מכיר את עצמו, את הרגשות והרצונות שלו טוב יותר. חלק מהאנשים יעידו שהתהליך קידם אותם, חלקם הקטן מרגישים כיום יותר טוב. אך בסופו של דבר השקר נשאר – עבור כולם: הנטייה נותרה כשהייתה.
לאחר זמן במחנה, כאשר קאם כבר מבינה לאן זה הולך ואיפה היא עומדת, היא מנסה לדבר על לבה של דודתה. אמה החורגת אומרת לה בלקוניות "את לא רוצה שתהיה לך משפחה יום אחד?". וקמרון, בגילה הצעיר, נאבקת לא להיקמל, דווקא נמצאת בעיצומו של תהליך לבניית משפחתה החלופית – חמה, מכילה ואוהבת.
בערך שעתיים נדרשו לי כדי להתחיל ולסיים את הספר הראשון שלקחתי לטיסה. 'בין היצר ליוצר' של ד"ר איל זק שמציג את מחקרו של איל בשנים האחרונות על הומואים דתיים שנשואים לנשים, הוא טקסט סוחף ומרתק שמציג מציאות מורכבת באופן כן וישר. איל מצליח לפרק את הנושא ולהציג אותו מכל צדדיו תוך שמירה על הכלת כלל הנרטיבים השונים והמנעות מביקורת חד צדדית.
המחקר של איל הוא מהראשונים בסדרה של מחקרים שרואים אור (או עתידים לראות בקרוב) על להט"בים דתיים ועל המהפכה כמעט חסרת התקדים שהעולם הדתי עובר בשנים האחרונות ביחס שלו לקהילה הגאה בכלל ולקהילה הדתית הגאה בפרט. מחקרים ופרסומים אקדמיים בנושא (כמו זה של אורית אבישי), כמו גם מאמרים המציגים דיונים הלכתיים בנושא (כמו זה של אברהם סתיו), הם אסטרטגיית שינוי חברתי בעלת כוח והשפעה רבה ומייצרים אדוות של תיקון עולם.
ספרו של איל זק פותח צוהר לעולמם הנסתר של גברים דתיים ונשואים הנמשכים לבני מינם. באמצעות קולותיהם המגוונים מציג הספר את המורכבות הרבה בחייהם המאופיינים במתח מתמיד בין אמונתם הדתית לנטייתם החד-מינית. ניסיונותיהם להתמודד עם מתח זה, אשר עולים על רקע תחושות של אשמה ובושה, מובילים את חלקם אל עבר פיוס והשלמה עם חייהם. בהקשר זה מופיעים גם כתבי הקודש בפרשנות מרוככת וסובלנית יותר ביחס לנטייה החד-מינית.
"ספר ייחודי זה, המאפשר הצצה לעולמם של ההומואים הדתיים הנשואים, חיוני לכל המבקש לעצב את דרכו במתח שבין א-לוהים ואדם. מבין דפיו של הספר עולים כאב גדול, אמונה עמוקה, חיפוש דרך, רגישות אנושית, מוסריות, לצד שלל תנועות נפשיות המאפשרות להיכנס בזהירות וברגישות לפתח שנפתח בפני הקורא אל העולם המורכב של ההומואים הדתיים והנשואים. יש בי תקווה גדולה שספר זה יהיה נדבך נוסף בבירור סוגיית המתח בין הזהויות השונות לקראת מציאת דרך לחיים עם מורכבות זו." הרב יובל שרלו
"בלשון בהירה וצלולה מתאר המחבר את מורכבותו ועומקו של הקונפליקט הבין-זהותי שאותו חווים הומואים דתיים בכלל ואלו הנשואים לאישה בפרט. על רקע המצוקה העולה בקולותיהם מציג הספר דרכים אופטימיות יותר המאפשרות לגשר על פער זה. זהו ספר מצוין, מקורי וחשוב המיועד לכל מי שמתקשה ליישב בין אמונתו הדתית ונטייתו המינית, לאנשי דת ומחנכים המבקשים להבין טוב יותר את מהותו של הקונפליקט, ולכל מי שמעוניין ללמוד על האופן שבו מעצבים יחסי הגומלין בין היחיד לחברה את מציאות חייו ותפיסת עולמו." פרופ' אורית אבישי, החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת פורדהם, ניו יורק
ד"ר איל זק הוא עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט; חבר סגל בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה ומרצה במכללה האקדמית הדסה בירושלים; חוקר בתחום הזהות המינית והאמונה הדתית, ובעל קליניקה לייעוץ וטיפול.
סיפור אהבה בין אדם דתי לאלוהיו. מאת היוצר חיים אלבום, המבוסס על סיפורו האישי, ובכיכובו של אורי לחמי.
הסרט עוסק בהתמודדותו של בחור ישיבה עם נטייתו המינית ההומוסקסואלית, מול אהבתו לאל ולדת. אוהד הוא תלמיד ישיבת הסדר הומו, שאינו מספר לאיש על נטייתו המינית. הוא חש שמיניותו סותרת את זהותו הדתית והוא פונה למוקד טלפוני אנונימי דתי בשם "עצת לב" (שם שהוא וריאציה על ארגון ההמרה "עצת נפש"), המתיימר לטפל בהומוסקסואליות בעזרת טיפולי המרה.
בסרט מופיעות מספר טכניקות הננקטות בטיפולי המרה.
הסרט היה פורץ דרך בהיותו הסרט העלילתי הראשון בישראל העוסק באמונה ונטייה הומוסקסואלית ובטיפולי המרה. הסרט הוצג לראשונה בפני קבוצת רבנים במכון תורה ויצירה של בי"ס לקולנוע מעלה (בהובלת הרב מרדכי ורדי), כדי להכין את השטח לקראת יציאתו להקרנות ברחבי הארץ. למרות זאת, יציאת הסרט יצרה רעש תקשורתי רב, ויוצר הסרט אף קיבל איומים אנונימיים שהזדהו בשם ארגון "עצת נפש". הקרנת הסרט "ואהבת" פתחה את הפעילות הראשונה של ארגון חברותא – הומואים דתיים, דבר אשר נתן גב ועידוד להומואים דתיים רבים לצאת מהארון ולחשוף את טיפולי ההמרה הפוגעניים שעברו.
הסרט זכה בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר בטקס הסיום של בוגרי בי"ס מעלה בשנת 2007, ובפרסים נוספים: פסטיבל הקולנוע בירושלים, פסטיבל FILM-IS-REAL באמסטרדם, פסטיבל הקולנוע היהודי בוורשה והפסטיבל לקולנוע יהודי בסינמטק ירושלים.
סרט תיעודי מאת הרב והבמאי מרדכי ורדי. בסרט מובאים סיפורים של הומואים דתיים ולסביות דתיות שנאלצו להתחתן עם בני המין השני, ושל בני זוגם לשעבר. בסרט מתוארות דרכים שונות בהן הוסללו צעירים וצעירות דתיים לחתונה שלא עלתה בקנה אחד עם תחושותיהם הפנימיות כמו לחץ חברתי, ייעוץ מרבנים או טיפולי המרה.
גיבור הסרט הוא ירדן נאור שסיפור טיפולי ההמרה שלו מובא באתר. בסרט משתתפת גם אשתו לשעבר, רותם אדריאן, ומתואר בסרט הקשר השלם והאמיץ ביניהם כיום. ילדם המשותף מופיע בסרט לפרקים. הסרט מלווה את ירדן כאשר הוא חושף את סיפורו האישי ביישוב הדתי שבו מתגוררת אחותו נעמה, ובאירועים נוספים מחיי היומיום שלו.
משתתפים נוספים בסרט שעברו טיפולי המרה הם נדב שוורץ שמדבר על חוויית אונס, צבי בן מאיר שעבר טיפולי המרה בגיל 17, ומדבר על הכאבים שלו ושל בת זוגתו לשעבר, ושי ברמסון, שחברו התאבד עקב טיפול המרה.
טריילר הסרט
"קרבן על מזבח עבודה זרה"
לראשונה בקולנוע הדוקומנטרי הישראלי, נשים שהיו נשואות לגברים הומואים נחשפות ומדברות על חווייתן הקשה. רותם אדריאן, בת זוגו לשעבר של נאור, מפנה אצבע מאשימה כלפי הרבנים שמעודדים גברים הומואים להתחתן ועל ידי כך הופכים את הנשים ל"סטטיסטיות" בלי מחשבה מה נשים אלה מרגישות וצריכות. חושפת את סיפורה גם סוניה קוטובסקי, שמעידה שהנישואין שלה גרמו ל"נפש מרוסקת" ולחשיבות אפסית כלפי עצמה. ב2015 יצא הסרט העלילתי "אישך, תשוקתך" מאת היוצר נדב משעלי, שעוסק באישה שמגלה כי בעלה נמשך לגברים.
הסרט מפגיש בין נעמה ארבל, לסבית דתיה שכיום בזוגיות עם אישה, לבין הרב יובל שרלו, והם דנים בשיחת התייעצות שהייתה להם בעבר. הסרט מראה גם דור שני לזוגיות לסבית: מני גיל, בנה של ניקול גיל, לסבית שבעבר היתה בחסידות חב"ד ונשואה לגבר וכיום חיה עם אישה.
כחלק משיח רבני שחלקו מובא בסרט, נראה הפרופ' והפסיכולוג טוביה פרי מפציר באנשי ההלכה להפוך כל אבן ולחפש מתחת לאדמה כל דבר לפיתרון מצוקותיהם של הומואים ולסביות דתיים. הרב שלמה וילק ביקש לא לעשות רדוקציה לבני אדם לאיסור הספציפי, למקום השלילי.
רבנים ונשות הלכה נוספים שהשתתפו בסרט: הרב רונן לוביץ' (מחלוצי העיסוק בהומוסקסואליות במגזר הדתי, שיחק גם בסרט קודם של הרב מרדכי ורדי), הרב אביה הכהן, הרב דני לביא, הרב ברוך אפרתי, הרבנית חני פרנק, הרב אורי שרקי והרב יהושע (שוקי) פרידמן.
הסרט יצא בספטמבר 2020 בתמיכת ערוץ HOT8 והוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב. הסרט זמין לצפייה בשירות ה-VOD של HOT החל מ-18 באוקטובר 2020.
ראו גם…
התינשאי לי הוא סרט נוסף של הרב ורדי העוסק בהומו דתי המעוניין להתחתן עם אישה.
בשנת 2019 יצא הספר בין היצר ליוצר מאת ד"ר איל זק, העוסק בנושאים אלה בהרחבה. הספר עוסק גם בהומואים דתיים הבוחרים להישאר נשואים לאישה, ובכך מביא רובד מורכב נוסף לנושא.
הסרט "ילד מחוק" מכה גלים בקהילה הגאה ומחוצה לה, בעולם ובישראל. הוא מבוסס על סיפורו של נער גיי ממשפחה נוצרית שמרנית, שהוריו שולחים אותו לעבור "סדנת המרה" בסוכנות לטיפולי המרה "אהבה בפעולה" (Love in Action). מדובר בסיפור אמתי וגם בסוכנות המרה אמתית (שנסגרה מאז). הנער הפך לאדם בוגר שחי היום עם בן זוגו ותיאר את "מסע ההמרה" שלו בספר.
רשימה זו לא מוקדשת לתיאור הנזקים או הבעייתיות של טיפולי ההמרה, שכותב שורות אלו כבר התייחס אליהם בלי סוף (בלוג). בכל זאת, אדגיש ואחדד כמה דברים שגם בולטים בסרט:
– בהרבה "סוכנויות המרה", בעבר ובהווה, אין אף איש טיפול מוסמך אחד לרפואה! יש שם כל מיני "מאמנים", "קאוצ'רים", "יועצים רוחניים" עם "ידע רב בנושא" וכדומה, אבל לרוב אינם אנשי טיפול מוסמכים. הם יכולים לספר על הידע הרב שלהם, על הניסיון וגם לפזר באוויר הרבה מלל טיפולי כביכול, על הדינמיקה המשפחתית, קבלת הילד הפנימי, חשבון הנפש וכו' – אבל אין להם מושג. לא בנטייה מינית ולא בטיפול בכללי.
מכל המחקרים שיש על "ההצלחה" של טיפולי ההמרה, כולל אלו שנעשו על ידי מטפלי ההמרה בעצמם, לא היה לנו עד לאחרונה ממש, אפילו מחקר אחד יחיד ובודד שבדק את שיעורי ההצלחה ואת ההשפעה של טיפולי ההמרה לקטינים. זאת, בעוד שבכל שנה בארה"ב רבבות בני נוער עוברים טיפולים כאלה
– כיוון שמדובר בטיפולי המרה לנוער – חשוב לחדד נקודה נוספת. מכל המחקרים שיש על "ההצלחה" של טיפולי ההמרה, כולל אלו שנעשו על ידי מטפלי ההמרה בעצמם, לא היה לנו עד לאחרונה ממש, אפילו מחקר אחד יחיד ובודד שבדק את שיעורי ההצלחה ואת ההשפעה של טיפולי ההמרה לקטינים. זאת, בעוד שבכל שנה בארה"ב רבבות בני נוער עוברים טיפולים כאלה. "הכהן הגדול" של טיפולי ההמרה, הפסיכולוג ג'וזף ניקולוסי, הודה בראיון לפני מספר שנים שכ-60% מהמופנים אליו הם קטינים. מחקר שהתפרסם לאחרונה ממש על קטינים שהופנו לטיפולי המרה בלחץ של הוריהם מדבר על הידרדרות רגשית ומצוקה חמורה אצל רובם!
– בתור מומחה בטיפול בהתמכרויות, בלט לי בסרט ההיבט המקומם הבא – מטפלי המרה עושה שימוש ציני ומניפולטיבי במושגים הקשורים לטיפול בהתמכרויות, ובפרט בתכנית "12 הצעדים", כדי לטפל בשינוי נטייה מינית. "מדריך" במחנה, שהוא כלל אינו "גיי לשעבר", אלא מכור נקי מסמים, אומר לחניכים ש"כמו שאלוהים עשה לו נס והוציא אותו מההתמכרות ומהפשע, הוא יכול גם להוציא אתכם מהומוסקסואליות". זו בושה וחרפה ממש, כיוון שטיפול בהתמכרויות בכלל והתכנית "12 הצעדים" בפרט, מעולם לא הבטיחו דבר לאיש, זולת החופש מההתמכרות הפעילה! כל תכנית מקבלת אל שורותיה כל מכור באשר הוא שרוצה להחלים, ללא קשר לנטייה מינית, זהות מגדרית או כל פרמטר אחר. כל המכורים שווים והניסיון להכניס תכנים דתיים פונדמנטליסטיים לתפיסה הרוחנית המכילה של "12 הצעדים" מזהם אותה – כפי שהוא מזהם גם את הדת.
הרבה מאד פעמים אדם שנחל כישלון בטיפולי ההמרה לא מסוגל פשוט להתנער מזה ולצאת מהארון. עליו להשלים עם עצמו תהליכים רבים
ובכל זאת, היו חסרים לי הרבה דברים בסרט – שאולי הייתי משאיר אותם לסרט המשך. לרוב, כשיצירה כלשהי מתארת טיפול המרה שהסתיים, היא מדלגת בקלילות עשור ומעלה קדימה ל"היום הוא נשוי באושר לבן זוגו וחי עמו בטקסס". הלוואי שדברים היו כל כך פשוטים. הרבה מאד פעמים אדם שנחל כישלון בטיפולי ההמרה לא מסוגל פשוט להתנער מזה ולצאת מהארון. עליו להשלים את התהליכים הבאים:
גיבוש זהות הומולסבית חיובית, שכולל תהליך של אבל על החלום ההטרוסקסואלי שאינו עומד להתגשם.
כינון יחסים מחודשים עם הסביבה החברתית שלו, כולל חברים ובעיקר משפחת המוצא – הורים ואחים.
במידה והוא שייך לקהילה דתית שמרנית – היום כל מי שפונה לטיפולי המרה שייך לקבוצה הזו, כמעט בלי יוצא מן הכלל – עליו לגבש לעצמו תפיסה דתית או רוחנית שמכילה את כל חלקי זהותו.
עליו לטפל במצוקות רגשיות אחרות, שאולי היו שם לפני כן וטיפול ההמרה אולי העצים אותן – חרדה, דיכאון, התמכרות, פוסט טראומה וכדומה.
העובדה שנטייה הומוסקסואלית כשלעצמה אינו חייבת להיות תוצאה של טראומה אין פירושה שאדם עצמו לא חווה טראומה, בהקשר מיני או אחר. מקובל לחשוב שאחד מכל שישה גברים חווה חוויה מינית פוגענית כלשהי. חשוב ביותר לטפל בה בסביבה מכילה.
ולבסוף, גיבוש של דפוסי היכרות ואינטימיות בריאה בקהילה הגאה – משימה שיכולה להיות כרוכה בקשיים מרובים, עקב ריבוי ערוצי ההיכרות לצורך היחסים המזדמנים, על כל המשתמע מכך, וסביבה מועדת לפורענות ולניצול כלפי בני נוער צעירים שקיימת במקומות כאלה, ממשיים ווירטואליים כאחד.
לכן, לא מספיק רק "להפסיק למחוק" את הילד הומוסקסואלי המחוק מחדש. חשוב לסייע לו לטפל בעצמו. למצוא מחדש את דרכו אל עצמו, אל נפשו ואל גופו, אל אביו ואימו – וגם אל אביו שבשמיים. חשוב לשקם, לאט ובסבלנות, עקב בצד אגודל, את ההריסות שהותירו טיפולים לא מקצועיים ולא אתיים. חשוב לעזור לו לצייר את כל התמונה מחדש. בהתחלה בעיפרון ואז בכל צבעי הקשת.
אז אם אתה סיימת כעת את תהליך ההמרה ותוהה מה הלאה – כדאי שתיקח לעצמך קודם כל את הזמן לטפל בעצמך. אל תרוץ "לפצות את עצמך" על החוויות שהפסדת בינתיים. החוויות יחכו לך. כעת – תחזיר לעצמך את הביטחון בעצמך ובעולם. ואם אתה צריך עזרה מקצועית לשם כך – אל תהסס לפנות אליה. אל תגיד "היו לי מספיק טיפולים". לא היו לך – ועכשיו יהיה, אם תרצה. פשוט שיישב מולך אדם קשוב, מקצועי ומכיל – שבאמת מסוגל להכיל אותך כפי שאתה.
"לפניך ברעדה" הוא סרט תיעודי שמתמודד עם דעות קדומות לגבי מהות האמונה, המיניות והשונה: ברגישות רבה מובאים סיפורים אישיים של יהודים דתיים וחרדים שהם הומוסקסואלים או לסביות. הסרט יצא בשנת 2001 בארה"ב, ושודר בישראל בערוץ 2 בשנת 2004.
בסרט רחבה של דמויות מורכבות – חלקן גלויות, חלקן נחבאות. אנשים אלו ניצבים בפני דילמה קיומית – כיצד ניתן לגשר בין להט מסירותם ליהדות ואהבתם לקב"ה ובין האיסור ההלכתי? רבים נדחו באופן טרגי בידי משפחותיהם וכאבם עודנו טרי אך הם מבקשים להמשיך להשתייך למסורת היהודית ולחברה הדתית ולמצוא בהן את מקומם.
הסרט מביא את סיפורו של דיוויד, צעיר חרדי מלוס אנג'לס. דיוויד שיתף את רבו כי הוא הומו, ובעצת הרב הלך לטיפול פסיכיאטרי. הפסיכיאטר, חרדי אף הוא, הציע לו לצבוט את פרק ידו בכל פעם שהוא נמשך לגבר. אחרי כחודש הוא פרש מהטיפול עם יד כחולה לגמרי. דיוויד המשיך ללכת לטיפולים שונים, אך כעבור עשר שנים הכיר לבסוף בכך שאינו מסוגל להפוך להטרוסקסואל. בני משפחתו, אמר, מעניקים לו יחס תומך, אך כואב לו שלא ירקדו בחתונתו.
הסרט מעורר שאלות נוקבות ומציג באופן כן ונוגע ללב את סבך רגשותיהם של המרואיינים ושכמותם. בעקבות הצלחת הסרט, עלה נושא ההומוסקסואליות בפעם הראשונה לדיון ציבורי חי ותוסס במסגרת חוגים דתיים בארץ ובעולם. הסרט מספק עדות ממקור ראשון לחוויה.
הסרט הוא פרוייקט בינלאומי בעל השלכות נרחבות שמעלה לדיון שאלות יסוד בנוגע למשמעותה של מסורת בחברה מודרנית וליחס של החברה לשונה. מתוך אהבה ואומץ מעידים משתתפי הסרט על כוחה של האמונה ועל הרצון האנושי להשתייך לקהילה.
טריילר הסרט (אנגלית)
ביקורת ופרסים
בראיון על הסרט אמר היוצר שמחה דובובסקי: "אני שואל את המבקרים, 'אתם מוכנים להקריב את הבנות שלכם לגברים הומואים שטוענים שהם השתנו?' זה סותם-פיות מצוין. רובם עונים בשלילה. הם שמחים להמליץ על טיפולי המרה כתרופה לכל חולי, אבל את המשפחות שלהם הם לא מוכנים לסכן – רק להכאיב למשפחות של אחרים". דובובסקי הוא קולנוען ועיתונאי המתגורר בניו יורק. הסרט הוא הפקה משותפת אמריקנית-צרפתית-ישראלית. הסרט הופק בשיתוף שידורי קשת.
הסרט זכה לפרסים רבים, בין היתר פרס ראש העיר לסרטים העוסקים בחוויה היהודית בפסטיבל הקולנוע ירושלים. הקרן Righteous Persons Foundation, מיסודו של סטיבן שפילברג, העניקה מענק לפרוייקט של "לפניך ברעדה" לחינוך ומעורבות בקהילה הדתית-אורתודוקסית.
ספר זה חושף את סיפוריהם של הומוסקסואלים ולסביות דתיים.
כיצד מתמודדים עם הגילוי הזה מול עצמם, מול משפחתם ומול החברה, מדוע הם מתעקשים להשאר בתוך עולם דתי שמסרב להכיר בזהותם המינית ובזהותם בכלל: מה גורם להם להשאר בתוך הזהות הכפולה והסותרת הזו – המינית והדתית, ומה הן הדרכים שהמציאו לעצמם כדי להתמודד עם כפילות זהות זו.
הספר מבוסס על עבודת מחקר, שפורשת את סיפוריהם של 16 גברים ונשים – סיפור כאבם, שמחתם והתמודדותם.
הספר אינו נכתב כתזה אקדמית, ואינו מתיימר להציע פתרונות הלכתיים, חינוכיים או חברתיים לסוגיה הסבוכה של הומוסקסואלים דתיים החיים בחברה הדתית. הוא מנסה לשקף את העולם הדתי על רבדיו השונים ומבקש לשקף תופעה קיימת, גם אם לא מדוברת.
סרט הגמר של לימודי הקולנוע של הרב מרדכי ורדי, 12 דקות, ישראל, 2007.
סרט קצר אודות בחור דתי ששיתף את רבו (הרב רונן לוביץ') בעובדת היותו הומוסקסואל אבל גם שיתף אותו בבעיה של "אם לספר או לא לספר לבחורה" (כיוון שהבחור רוצה להיות ילד טוב, להתחתן ולרוץ לחדר ייחוד לצלילי "שמח תשמח"). בסרט מובעת עמדה נחרצת של היוצר שלפיה חובה לספר לבת הזוג, אפילו במחיר של "הלשנה": אם הבחור לא יספר – הרב יספר.
הסרט הוקרן במפגש של חברותא – הומואים דתיים בשנת 2008, בהשתתפות יוצר הסרט.
סרט זה יחד עם הסרט "ואהבת" של חיים אלבום נידון בערב שהקדיש "מעלה" להקרנת סרטים של יוצרים דתיים הומוסקסואלים ולדיון, שהשתתפו בו גם רבנים. ערב זה נסקר בהרחבה בכתבתו של יאיר שלג "למה דווקא החטא הזה", כצוהר לנושאים שונים הנוגעים ביהדות ובהומוסקסואליות, ביניהם כמובן השאלה האם נטייה מינית ניתנת לשינוי.
הסרט עוקב אחר נער שחזר מטיפול המרה לעיירה החקלאית האמריקאית בה גר עם אביו במטע תפוחים. שם, תוך כדי פלאשבקים מהטיפול, הוא גם נפגש מחדש עם הנער שעובד בבית האריזה, אותו אהב לפני הטיפול. הקשר בין הנער לאביו ובין שני הנערים מהווה בסיס לסרט מרגש, מעניין ומומלץ.
הסרט מספר על נער העובר טיפולי המרה בעיר קטנה. רגע המהפך בסרט מגיע כאשר המטפל אומר לנער שגבר לא יכול לאהוב גבר כמו שגבר אוהב אישה. "זה בלתי אפשרי" אומר המטפל, וגיבור הסרט מסתכל עליו ומסנן: "איך אתה יודע?" הסרט הלך לכיוון אחר ממה שחשבתי. לאחרונה מטפל המרה נשפט למאסר על כך ששכב עם המטופלים שלו. זכור לנו המקרה של ראש ישיבה ששכב עם תלמידים שלו, "לחזק את הגבריות שלהם". חבר שלי שהוביל טיפולי המרה נזרק מהארגון שבו הוא היה מטפל כיוון שהוא הודה שבעצם הוא לא השתנה. ומסתבר שמתקיימים סופי שבוע של ארגונים כאלה ואחרים במטרה לשנות נטיה מינית, חלק מהצוות השתתף בעצמו בעבר הלא רחוק בסוף שבוע שכזה. המטפל בסרט חייך ואמר: "כי זה מה שכתוב בהולי בייבל".
ב24 באוגוסט 2020 ייצא הסרט הדוקומנטרי Cured העוסק במאבק להוציא הומוסקסואליות מתוך הDSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי) כדי להפסיק לקרוא להומואים ולסביות חולים ובכך לאפשר טיפולי המרה ואפליה.
חשיפה ראשונה של טיפולי המרה מבפנים. לב ובן הולכים לטיפולי המרה, אך בעוד שלב עושה כל שביכולתו על מנת להצליח ולהתחתן עם אישה, בן אכול ספקות. הוא פותח במחקר שעתיד לשנות את חייו.
בימוי: צבי לנזמן הפקה: אורי שטרנפלד, צבי לנזמן חברת הפקה: הפקות בית העץ, פדרו פילמס
הופק בשיתוף כאן – תאגיד השידור הציבורי.
ישודר בשידור בכורה ביום ראשון, 4 ביולי 2021 בסינמטק תל-אביב במסגרת פסטיבל דוקאביב 2021.
הסרט מתעד את סיפורם של שלושה גברים שהחליטו להתגבר על ההומוסקסואליות שלהם ופנו לטיפול ראינטגרטיבי.
במרכז הנרטיב של הסרט נמצאת ההבחנה הברורה בין טיפולי המרה מהסוג ה"ישן", המבקשים לשנות את נטייתו של המטופל באופן אלים; לטיפול הראינטגרטיבי (= חיבור מחדש), שעובד על הטראומות, הקשיים וחוסר הביטחון העצמי שכביכול גורמים לנטייה. הסרט מהווה במידה רבה מודל לשיח תומך ההמרה בארה"ב שהועתק בהדרגתיות לשיח כאן בישראל.
הנה שלוש עובדות שמהן הסרט, כמו גם השיח השמרני בכלל, מתעלמים מהן:
א. ההנחות עליהן השיטה הראינטגרטיבית בנויה הן אותן ההנחות עליהן התבססו מטפלי ההמרה הפסיכולוגים מאז זיגמונד פרויד, כמו גם הכלים והשיטות שבהם היא משתמשת, ואפשר למתוח ביניהם קו ישיר. למשל הקישור בין הומוסקסואליות לנשיוּת במובן המהותני שלה מחוזק לאורך הסרט דרך ראיונות רחוב עם הומואים כביכול אקראיים שכולם מציגים נשיות באופן מוחצן. לדידם של מטפלי ההמרה, ההומו, כמו האישה, הם חסרי חוט שדרה, זקוקים לאישור חיצוני ומחפשים להיות מחוּזרים, נכבשים ונשלטים ע"י ה-גבר; זאת זהותם. נרטיב שהעובדה שהוא ממשיך לקנות שביתה בלבבות מעידה בעיקר על זה שתפיסת המיניות בחברה בכללה עדיין שוביניסטית להחריד. בהקשר זה מופיע בסרט מטפל כל-יודע שמסתבך בלשונו בנסותו להסביר איך מתיישבת התאוריה שלו עם לסביוּת.
ב. ביסקסואליוּת קיימת והגיע הזמן להפסיק להתעלם ממנה. אחד הכוכבים של הסרט אומר בבירור שהיו לו "אילו שהם רגשות הומוסקסואלים" ואז פורץ במונולוג על הדרך הקשה שעבר כהומו וכמוהו עוד עשרות מטופלים המוכתרים כ"סיפורי ההצלחה". הדבר הנורא כאן הוא שהוא, באופן בלתי מודע, גורם להמשכה ולחיזוקה של אותה הומופוביה וביפוביה שגרמה לו כנער להיכנס לפאניקה מכך שהוא נמשך גם לגברים. בעולם נורמלי נערות ונערים ביסקסואלים לא יצטרכו לתלות את יהבם במטפלים מסוכנים שמשתמשים בהם למטרות תעמולה ויוכלו לגדול לעשות את הבחירות הנכונות להם בעיתם ובזמנם.
ג. תסביכים מיניים, מיניות כפייתית ואפילו נימפומניה אינם סיבה לבושה אבל הם גם אינם הומוסקסואליות או קשורים אליה. המון מטופלי המרה כמו אלו שבסרט מעידים על יחס כפייתי למין ולמיניות והוא לרוב נמצא בלב תיאור הקושי שלהם עם משיכתם החד מינית. ואכן מטפלי המרה רבים מתמחים בגמילה מהתמכרויות ומשתמשים בטכניקות מעולם טיפול זה אשר מקלות, באופן קוסמטי, על ההתמודדות של מטופלים שונים אולם אין בהם בכדי "לפתור" אותה מכיון שהן לא קשורות אליה באופן ישיר. נערים ונערות להט"בים אכן מפתחים במקרים רבים יחס בעייתי למיניות בגלל השלילה החברתית את מיניותם וממילא חוסר היכולת שלהם לגלות אותה באופן בריא ומיטיב.
