- האם אדם שעבר טיפול המרה צריך לספר על העבר שלו לפני חתונה?
כן.
ראשית יש לזכור כי עצם היציאה למפגשים למטרת היכרות ונישואים אינם מעידים על שינוי בנטייה המינית.
אם האדם "השתנה", העבר שלו לכאורה לא צריך להיות "בעיה" יותר, ולכן אין מניעה לספר, כמו שמספרים על שאר קשיים והצלחות בעבר. אך כפי שמוסבר בחלק ***מחקרים וידע מקצועי באתר, טיפולי המרה אינם עובדים. כלומר גם אם האדם עצמו חושב שהשתנה או הסביבה מחזיקה שהשתנה, אין זה מדוייק כלל.
וזה מוביל לשאלה האם האדם לא השתנה. במקרה זה, זו צריכה להיות החלטה של הצד השני האם היא רוצה להיכנס לזוגיות כזו או לא.
- מטפלי המרה לא שונאים הומואים, הם אוהבים את האנשים ושונאים את החטא. למה זה רע?
נניח שהנחת היסוד בשאלה היא נכונה, למרות שברגע שאדם משתמש בהתבטאויות כמו טרוריסטים, סוטים, צריך להוציא אותם מהקהילה, חולים וכל הכללה שלילית אחרת – יתכן מאוד שהוא פשוט שונא להט"בים.
במושג המשיכה ניתן לראות (לפחות) שני סוגים: משיכה מינית ומשיכה רומנטית. המשיכה לגברים איננה רק בסוג אחד, אלא בשתי הרמות. האקט המיני הוא חשוב אבל הוא לא תכלית הכל. הסתכלות על להט"בים בפריזמה הזו מתעלמת לחלוטין מנפש האדם.
כאשר "שונאים את החטא" ומנסים "לטפל בחטא" שוכחים להסתכל על האדם כשלם ומתייחסים אליו אך ורק כאובייקט מיני. אם זה היה רק מוטעה, ניחא. זה גם הרסני.
ננסה להסביר את התופעה עם עולם מושגים אחר: נניח שיש לך שכן שאוהב לנגן על כינור, נקרא לו יצחק. יצחק עשה מכנרות מקצוע. נניח שאין לך בעיה עם יצחק או עם כנרים בכלל, רק שלא ינגנו על כינור, שיעשו את זה בבית שלהם בלי שאף אחד שומע. למה יצחק צריך להיות כנר שמנגן על כינור? בוא נלמד אותו שיהיה כנר שמנגן על פיקולו. הרי אין לך בעיה עם כנרים.
והנמשל: לא ניתן להיות נגד האקט אשר מגדיר את עצם ההגדרה בלי להיות נגד עצם ההגדרה. אי אפשר להיות "בעד" הומואים כל עוד הם לא נמשכים לגברים או לא רוצים להיות עם גברים.