התלבטות בנטייה המינית

המונחים "נטייה מינית" ו"זהות מינית" נתפסים לעיתים כזהים. אולם על אף ששני המושגים שייכים לאותו התחום, אין הם זהים ויש הבחנה חשובה ביניהם. הנטייה המינית מוגדרת כמשיכתו הרגשית והמינית של אדם כלפי אדם אחר. העמדה המדעית כיום היא שהנטייה המינית כנראה מולדת והיא נתפסת כטבועה מבפנים, כחלק אינטגרלי מהאדם והיא אינה ניתנת לבחירה או לשינוי. בניגוד לכך, הזהות המינית מתייחסת לאופן בו האדם מגדיר את נטייתו המינית (בעיניו ובעיניי האחרים) ותופס את השתייכותו החברתית.

חלק מהאנשים בעלי נטייה הומוסקסואלית מעדיפים להזדהות עם נטייתם המינית ומפתחים בהתאם זהות מינית הומוסקסואלית. זהות זו מגדירה אותם בעיניהם ובעיני החברה. אחרים מעדיפים שלא להזדהות עם נטייתם המינית ומאמצים במקומה זהות מינית הטרוסקסואלית. בהתאם לכך, גבר החש משיכה עיקרית רומנטית ומינית כלפי בני מינו יכול לחתור לגיבושה של זהותו המינית תוך שהוא מבקש להגדיר ולזהות עצמו כהומוסקסואל ולאמץ אורח חיים התואם הגדרה זו. לעומתו, גבר אחר החש גם הוא משיכה מינית כלפי בני מינו ימאן (בשל לחצים חברתיים בדרך כלל) לפתח זהות הומוסקסואלית החופפת את נטייתו המינית ובמקומה יבקש לאמץ לעצמו זהות הטרוסקסואלית התואמת את הציפיות והסטנדרטים המגדריים של סביבתו החברתית.

בין הכרתו של אדם במשיכתו המינית לבני מינו ועד לגיבושה של זהותו ההומוסקסואלית, זוהו מספר שלבים עיקריים: הכרתו של האדם במשיכתו החד-מינית, פיתוחן של עמדות חיוביות כלפי הנטייה ההומוסקסואלית, חיזוקם של היחסים האישיים והחברתיים עם בני אותה קהילה, התחזקותו של הרצון לחשוף את המשיכה החד-מינית בפומבי, ולבסוף שילובה של הזהות ההומוסקסואלית עם כלל היבטי העצמי. מכאן, שדרכו של אדם מהכרתו בנטייתו המינית ועד לגיבושה של זהותו המינית התואמת מותנית ברצונו ובחירתו להתקדם בכיוון זה. בחירה זו מושפעת ונתונה לשינוי במסגרתם של אירועי חיים ובאמצעותן של התערבויות סביבתיות כגון: פסיכותרפיה, קבוצות תמיכה או לחץ חברתי.

מבוסס על טקסט בנושא "נטייה מינית וזהות מינית – מה ההבדל?" מאתרו של ד"ר איל זק ובאישורו

למרות העיסוק הרב בנושא, ועל אף ההתקדמות במדע, עדיין לא ברור לחלוטין כיצד מתגבשת הנטייה המינית. ישנן תאוריות התפתחותיות, תיאוריות גנטיות, תיאוריות הורמונליות, שילובים של התיאוריות הללו ועוד. מומלץ להתרחק מבעל מקצוע שמדבר בביטחון בנושא זה.

כמו כן, עולם המדע כיום נזהר מקביעות חד משמעיות בנושא הקוטביות. ההנחה הרווחת היא שנטייה מינית הינה סקאלה, כאשר קצה אחד הוא נטייה הטרוסקסואלית, כלומר משיכה לבני המין השני, וקצה שני הוא נטייה הומוסקסואלית – משיכה לבני אותו מין. כפועל יוצא מכך שכל בן אדם נמצא במקום כלשהו על גבי הסקאלה, יש גם אנשים שנמשכים לשני המינים – ביסקסואלים.

ניתן לקרוא עוד על הידע על מקור הנטייה והשלכותיו בטיפולים במאמר מאת זאב שביידל הנמצא באתר תחת מחקרים וידע מקצועי.

רוב האנשים הם הטרוסקסואלים, ורבים מבין אלה שאינם הטרוסקסואלים הם הומוסקסואלים. אבל יש עוד אפשרויות.
יש אנשים שנמשכים לשני המינים, גברים ונשים שנמשכים גם לגברים וגם לנשים, זוהי נטייה מינית ביסקסואלית.
גם גבר שבדרך כלל נמשך לנשים, יכול להתאהב בגבר מסוים או לחוות חוויה מינית עם גבר ולהנות ממנה. 
נפוץ שבגיל ההתבגרות, מי שחווה התאהבות בגבר ישאל את עצמו האם זו הנטייה שלו או שזה חד פעמי.
בסביבה דתית שבה יש הפרדה, קשה לנער להשוות את מה שהוא מרגיש לגברים עם מה שהוא מרגיש לנשים. הגברים שם סביבו והנשים הרבה פעמים לא שם.
עוד יותר קשה להחליט מה הנטייה כשיש תשובה אחת שהיא בוודאי נכונה ובריאה, ופשוטה הלכתית, ותשובה אחרת כל כך מפחידה ומורכבת. 
חשוב להגיד ששתי האפשרויות הן מטבעו של אדם. גם זו שמקובלת ושהדרך שהיא מתווה ברורה וידועה וגם השנייה שבאופן חוטא למציאות נקראת הפוכה.

טיפול המרה (מאנגלית: Conversion Therapy) הוא כל טיפול שמטרתו לשנות את הנטייה המינית מהומוסקסואלית להטרוסקסואלית.

רוב טיפולי ההמרה כיום מתבצעים כתרפיה טיפולית (שיח בין מטפל ומטופל) או בסדנאות קבוצתיות הנמשכות מספר ימים.

בעבר, ננקטו בטיפולי ההמרה פרקטיקות פיזיות, פיזיולוגיות ופסיכאטריות. העובדה שרוב טיפולי ההמרה מתבצעים בשיח נפשי לא מורידה מפוטנציאל הנזק הכרוך בהם, ואף חמורה יותר באספקטים מסויימים.

גם מטפל שמדבר בנועם ובצורה חמה ומרגיעה יכול להיות מטפל המרה. אם הוא מתייחס לנטייה המינית כאל בעיה שצריך לפתור, או מחלה שיש להירפא ממנה – הוא מטפל המרה.

מהו אינו טיפול המרה?

כל טיפול שהמטפל לא הגדיר בו מהי הנטייה המינית הנכונה או המועדפת, ושנטייה מינית זו נקבעה כיעד לטיפול.

טיפול פסיכולוגי עם מטופלים המכירים בנטייתם המינית יכול להתמקד, לפי בקשתם, באחד משני כיוונים: עם מטופלים המבקשים "לצאת מהארון" ולגבש את זהותם המינית בהתאם, מתמקד הטיפול במתן ליווי ותמיכה לשם חיזוקם בדרכם לגיבוש זהותם המינית. הטיפול מתמקד בבחינת ונטרול הסטריאוטיפים השליליים אודות הנטייה ההומוסקסואלית, בהבנת הרקע הנפשי והקונפליקטים הפנימיים שמעכבים את המטופל, בחיזוקו בהתמודדויות הפנימיות והחברתיות שלו, ובמתן סיוע ותמיכה למטופל להגשים את דרכו ומטרתו בחיים. עם מטופלים הבוחרים שלא "לצאת מהארון", מתמקד הטיפול בהבנת הרקע הנפשי והגורמים לבחירתם שלא "לצאת מהארון". בהבנת ההשלכות של בחירה זו על חייהם, ובמתן סיוע ותמיכה למטופלים אלה בדרכם לממש את חייהם כפי שהם מוצאים לנכון.

מבוסס על טקסט בנושא "נטייה מינית וזהות מינית – מה ההבדל?" מאתרו של ד"ר איל זק ובאישורו

ראשית: כיצד מוגדרת הצלחה בטיפול המרה? נתחיל במה היא לא: חתונה עם בני/בנות המין השני, אישור שהטיפול היה חוויה חיובית או מאבק יום יומי במשיכה לבני/בנות מינך.

האמת היא שאף אחד בעולם עוד לא הצליח לשנות את הנטייה המינית שלו מהומו להטרוסקסואל. יש אנשים רבים שהעידו פומבית שהצליחו והתחתנו עם נשים וחיו באושר (בעיקר בארה"ב, ex-gays. לקריאה נוספת: תקשורת ואקטואליה). רבים מהם לאחר כמה שנים היכו על חטא והודו שזה היה שקר. לצערנו יש גם מטפלי המרה בישראל שהעידו על עצמם שהמשיכה המינית שלהם "הומרה" אך למעשה הם שכבו עם מטופלים. רבנים ובעלי מקצוע שהעידו על הצלחה בטיפול של מטופלים שלהם הציעו או הבטיחו להיפגש עמם אך מעולם לא עמדו בדיבורם. עיתונאים שדיווחו על מטופלים שהצליחו מעולם לא פגשו אותם אלא רק שוחחו איתם בטלפון (לדוגמה, בעלון עולם קטן).

בחלק מהמקרים של אנשים שדיברו על שינוי בנטייה המינית, הם הזדהו לכתחילה כביסקסואלים. למעשה, הם לא שינו את הנטייה שלהם, הם החליטו להתמקד במשיכה מסוימת. זה לא אומר שזה דבר פשוט ושכל אחד יכול לעשות את זה.

כאמור, בחלק מהמקרים מטופלים אשר התחתנו מוגדרים כסיפורי הצלחה. כמובן, אם מטרת הטיפול היתה להתחתן זה משהו אחד, אך אם מטרת הטיפול היתה לשנות את הנטיה המינית, יש לחדד שחתונה איננה "מדד" לשינוי הנטיה המינית. עם זאת היא בהחלט מדד מדוייק למצבו הזוגי של האדם.

כמו כן, כל ארגוני המקצוע העוסקים בבריאות הנפש בארץ יצאו נגד טיפולי ההמרה. ניתן לקרוא אותם תחת ניירות עמדה בחלק מחקרים וידע מקצועי באתר.

לסיכום. תיאורטית, מכיוון שעדיין לא ברור "איך נוצרים הומואים", אז גם לא ידועה הדרך לשנות את זה, וכל דרך שקיימת היום ומתיימרת "להמיר" נטייה מינית מועדת לכישלון.

טיפולי ההמרה, כאמור, לא עובדים. מילא הם היו רק לא מועילים, ונשכחים אחרי הכישלון (הצפוי). אך האמת המרה היא שמי שעבר את הטיפולים עלול להישאר מצולק. לפעמים לכל החיים, לפעמים טיפול פסיכולוגי ארוך ומעמיק מסייע להתגבר. מעבר לנפש הדאובה, יש מטופלים שהסתכסכו עם הוריהם בשל תיאוריות שאמר מטפל ההמרה, עד מטופלים שעברו אונס ומתמודדים כיום עם ההשלכות. ניתן לקרוא עוד בחלק הסיפורים האישיים באתר.

המחיר הנפשי של טיפולי המרה עלול להיות כבד מאוד. עדויות מספרות על שנאה עצמית, תחושת בדידות עקב גרימת סכסוך עם ההורים והמשפחה, אובדנות ועוד.
מנגד, ישנן עדויות של גברים שעברו טיפולי המרה ולא יצאו עם נזק נפשי, אך לא חוו שינוי בנטייתם.
המחיר הכספי של טיפול המרה יכול לנוע בין 200 ל-450 ש"ח לפגישה לערך.
ישנם מטופלים שעברו טיפולי המרה ללא הצלחה וחוו נזק נפשי, וכיום הם מקבלים טיפולים פסיכולוגיים ופסיכאטריים כדי להתגבר על המצוקות שנגרמו, לשפר את תחושותיהם ולחיות בשלום עם עצמם.

מעבר לבעיה הקריטית בטיפולי ההמרה שהם אינם מועילים כלל, יש מספר בעיות אתיות נוספות במתודולוגיה.

ראשית, אם לאחר זמן ולאחר שמטפל ההמרה כבר הציע את כל הכלים שיש לו, והמטופל עדיין לא הצליח "להשתנות", על פניו זה יכול להוביל למסקנה הגיונית אחת: המטופל לא ניסה או רצה מספיק להשתנות. זוהי פרקטיקה של האשמת הקורבן.

שנית, מטפל אשר סבור שחובה להשתנות נוקט עמדה שיפוטית כלפי המטופל שלו, ועלול להוביל לשנאה עצמית אצל המטופל.

כמו כן מטפל ההמרה, אשר חושב שהמטופל חייב להשתנות, לא יגדיר זמן סיום לטיפול. מבחינתו יש רק סיום אפשרי אחד וכל עוד לא הגיעו אליו בטיפול יש להמשיך. המשאבים הנפשיים והכלכליים של המטופל ממשיכים להישקע לשוא.

היו מקרים שמטפלי המרה "העבירו" מטופלים ביניהם כשראו שהגיעו למבוי סתום.

ולבסוף, מטפל ההמרה – אשר ממוקד מטרה בשינוי הנטייה – סביר שיבלבל בין הסיבה למסובב בשל האג'נדה שלו. חמור מכך, הוא עלול לפספס קריאות לעזרה אחרות וצרכים אחרים.

מבחינה נפשית

בעבר משיכה הומוסקסואלית הוגדרה במדריך מחלות הנפש כהפרעה נפשית שצריך לטפל בה. במהדורה השניה של הספר אשר יצאה בשנת 1973 הוצאה משיכה הומוסקסואלית מהספר. ויותר לא הוחזרה לשם. מטפלי ההמרה יאמרו שהדבר היה בגלל לחץ של הקהילה הגאה (שלא באמת היתה כל כך קיימת באותו זמן – מהומות סטונוול היו רק ב1969). הסיבה שהומוסקסואליות הוצאה מהמגדיר היתה מכיוון שמחלת נפש היא תופעה שמפריעה לתפקוד של האדם. וכיוון שהומוסקסואליות לא מפריעה לתפקוד של האדם, אין לה מקום במגדיר מחלות נפש. ומשכך, אין טעם "לתקן" אותה.

מבחינה דתית

אין איסור מהתורה להיות הומו, ולכן אין צורך ללכת לטיפול לשנות את זה.

אם כדי להביא ילדים לעולם, יש היום שלל דרכים להביא ילדים לעולם, אשר מותרות על פי ההלכה. אם להטרוסקסואלים מותר להשתמש בהן אזי גם להומואים מותר; הדיון אם ילד צריך אבא ואמא אינו שייך לכאן.

חשוב לומר כי אפשר להימנע מהחטא גם ללא טיפולי המרה. ויותר מזה: הגמרא מדברת על כך שהאדם צריך להתאווה לדברים אך עליו להימנע מהם.

ניתן לקבל מידע נוסף בחלק השו"ת ההלכתי תחת ההיבט הדתי של טיפולי המרה.

כיום רוב מטפלי ההמרה לא קוראים למה שהם עושים "טיפולי המרה". בד בבד, הם ינסו לבדל את עצמם באמירה שטיפולי המרה משתמשים באמצעים קיצוניים כגון שוקים חשמליים, עונשים פיזיים כבדים, הרעבה, ואף אונס. חשוב לזכור כי אלו רק כלים שמשתמשים בהם (לא בארץ כיום ככל הידוע) ולא עצם הגדרת הטיפול.
מטפלי המרה ותומכיהם ישתמשו בשמות קוד לטיפולי המרה שהם עושים: רה-אורינטציה מינית, טיפולי הסבה, טיפול למציאת הזהות האמיתית, בירור הזהות המינית, שיקום של אנשים בעלי נטיות הפוכות, מסע אל עצמי, מסע אל הגבריות, בית הספר להעצמה אישית, פיתוח משיכה לנשים ועוד.

הגישה הפסיכואנליטית

מטפלי ההמרה שנוקטים בגישה זו גורסים כי נטייה מינית הומוסקסואלית היא תוצאה של התפתחות פסיכולוגית בלתי תקינה. במהלך טיפול ההמרה ינסה מטפל ההמרה לאתר את הקונפליקט הלא-מודע שעומד בבסיס התפתחות פסיכולוגית "לא תקינה" זו, לדבריו, בעזרת אירועי חיים מהעבר והילדות.

דוגמאות לקונפליקטים הלא-מודעים אותם יכול להציע מטפל ההמרה כגורמים לנטייה המינית: 

• התמכרות: המטופל מכור לגוף הגברי
• קנאה: המטופל אינו מרגיש מספיק גברי והוא מקנא בגברים שמסביבו. הקנאה מומרת במשיכה
• דמות אם דומיננטית: ואז יש רתיעה מנשים
• דמות אב דומיננטית: ואז יש צורך לרצות גברים
• דמות אם חסרה: ואז יש חוסר הבנה בנשים
• דמות אב חסרה: ואז יש צורך לפצות על החוסר
• טראומה מינית עם גבר: לכן נמשך לגברים
• טראומה מינית עם אישה: ולכן חש דחיה מנשים
• החברה: החברה מעודדת את הנוער להיות להט"בים
• תאווה: המטופל רוצה את זה כי זה בעצם לא טוב ו/או אסור
• חוסר ניסיון: חוסר ניסיון עם נשים (בגלל חברה נפרדת, למשל) מוביל למשיכה לגברים/לפחד ורתיעה מנשים

ניתן לראות כי חלק מהקונפליקטים הלא מודעים מנוגדים אחד לשני ולא פעם שני מטפלי המרה יגידו דברים הפוכים, פשוט כי זה משרת את המטרה הסופית, וללא היכרות מעמיקה דיה עם המטופל.

פרקטיקות נוספות הנהוגות בטיפולי המרה

בקרב מטפלי ההמרה ניתן לראות גם ערבוב של הגישות, וכמו כן תוספות עצמיות, שלהן ולידע טיפולי אין דבר במשותף.

• קיום יחסי מין עם בת המין השני בתשלום: כחלק מהפרקטיקות הנהוגות, אם אין ניסיון עם המין השני או שיש ניסיון שלילי, נשלח המטופל לטיפול מיני (סרוגייט). ישנם מטפלי המרה המוודאים עם נותנת השירות טבילה במקווה לפני הטיפול. מן הצד השני סוג טיפול זה מעלה שאלות הלכתיות.
• שיטת 12 הצעדים: חלק ממטפלי ההמרה יטענו שמשיכה הומוסקסואלית הינה התנהגות ממכרת או כפייתית. לכן ישתמשו בפרקטיקת 12 הצעדים כדרך טיפולית בהתמכרויות אחרות שמפריעות לתפקוד יומיומי של המטופל. בשיטה זו מטפל ההמרה מבקש מההומו להתנזר מגברים כמו שמבקשים מאלכוהוליסט להתנזר מאלכהול. במסגרת שיטה זו על המטופל לנהל יומן מעקב מתי הוא חושב על גברים ומתי הוא מפסיק לחשוב על גברים.
• סדנאות מסוג "מסע אל הגבריות", "המסע אל עצמי" ועוד: חלק ממטפלי ההמרה יוצאים מנקודת הנחה שההומו לא מרגיש גברי מספיק ולכן מצד אחד יש לחזק את הגבריות שלו, ומצד שני להוריד את הגבריות של הגברים מסביבו. לאחר חתימה על חוזה סודיות, המטופל יוצא למסע במדבר ושם, יחד עם קבוצת מטופלים אחרים, הוא מבצע "תרגילים" לחיזוק הגבריות שלו: התחבקות עם גברים כמו גברים, שינה במיטה משותפת כמו גברים (לפעמים עם מדריך ה"מסע"), משחק כדורסל ללא חולצה, משחקי פסיכו דרמה בהם המטופלים האחרים בקבוצה צריכים לצעוק עליך דברים, לפעמים שליליים, כדי שתבכה. באחד מתרגילי הפסיכו דרמה האלה מרביצים לבובה שהיא בעצם מייצגת את אבא שלך. ניתן לראות תיאור מקורי של סדנת "מסע אל הגבריות" בגרסה האמריקאית כאן באתר.
• "טיפול במגע" (Touch Therapy): היו מקרים שבהם מטפל ההמרה שכב עם המטופל שלו, כדי להראות לו שזה בסדר וזה לא אומר שהוא הומו (קראו עוד על פרשת ראובן ישראל וולצ'ר, יו"ר עצת נפש ומטפל מטעמה, תחת תקשורת ואקטואליה).
• יצירת אויב: במהלך הטיפול עשוי מטפל ההמרה להחדיר מחשבות על הקהילה הגאה, הנובעות פעמים מבורות ופעמים מהומופוביה: הם רוצים לנצל אותך מינית, הם לא מאושרים, הם מנסים לגייס אותך, לא מצליחים ליצור זוגיות בריאה, ועוד.

כל הגישות והפרקטיקות לעיל לא נמצאו יעילות לשינוי נטייה מינית ופעמים רבות מובילות לנזק נפשי שעלול להתבטא בשנאה עצמית, דיכאון, אובדנות ועוד.

ניתן לקרוא עוד על הידע על מקור הנטייה והשלכותיו בטיפולים במאמר מאת זאב שביידל הנמצא באתר תחת מחקרים וידע מקצועי.

מחקרים בתחום הפסיכולוגיה והרפואה מראים כיום כי נטייה מינית היא ברובה נטייה מולדת וכי טיפולי המרה לא יכולים לסייע בשינוי הנטייה המינית ואף חמור מכך הם עלולים ליצור נזק נפשי חמור למטופל.

מתוך נייר עמדה של ההסתדרות הרפואית, איגוד הפסיכיאטריה, 2019: "אנו קובעים כי אין עדות ליעילותם של טיפולים לשינוי הנטייה המינית או הזהות המגדרית, וכי יש עדויות לנזק אפשרי גם באוכלוסייה הבוגרת ובעיקר בילדים ובמתבגרים. לפיכך אין להפנות לטיפולים אלו ואין להשתתף בהם מבחינה מקצועית ואתית".

טיפול פסיכולוגי מקצועי הנעשה על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים הרשומים בפנקס הפסיכולוגים ועובדים סוציאליים הרשומים בפנקס העובדים הסוציאליים) יכול לעזור רבות בהתמודדות עם הקושי שעלול להיווצר בגילוי נטייה מינית הומוסקסואלית. 

טיפול פסיכולוגי מקצועי לא יכוון את המטופל לבחור בנטייה מינית הומוסקסואלית או הטרוסקסואלית. מטרתו העיקרית של טיפול פסיכולוגי הוא צמצום רמת המצוקה הנפשית ויצירת מרחב תומך ומכיל המאפשר למטופל לשאול את עצמו שאלות שלעיתים יהיו מורכבות וקשות הנוגעות לזהותו ובכך לאפשר לו לבחור בצורה אותנטית את אורח חייו כפי שהוא רואה לנכון.