במוצאי שבת פרשת אמור, אור לט"ז אייר תש"ף, 9 במאי 2020 – העביר ראש מכינת עלי, הרב יגאל לוישטיין, שיעור לתלמידיו באמצעות פלטפורמת זום, בנושא "הורה א' והורה ב' – יחסה של התורה למשפחה החדשה". בשיעור השתתפו כ80 משתתפים, רובם נערים. השיעור נחסם להקלטה בזום.
במסגרת השיעור התייחס הרב לוינשטיין לטיפולים לשינוי נטייה מינית, וצוטט בתקשורת כאומר שצריך להתחיל טיפולי המרה בגיל צעיר. לטענתו, אלו אינם הדברים שאמר, אלא "צריך להתחיל טיפולים לשינוי נטייה מינית בגיל צעיר", והדגיש כי מדובר בטיפול פסיכולוגי רגיל. אולם, לפי הגדרת הסתדרות הפסיכולוגים בנייר עמדה שהוציאו בנוגע לטיפולי המרה, "טיפולי המרה מבוססים על גישות אשר מגייסות טכניקות מטיפולים פסיכולוגים שונים במאמץ מכוון לשנות אוריינטציה מינית ובעיקר הפיכת בעלי זהות/נטייה מינית הומוסקסואלית לבעלי זהות/נטייה מינית הטרוסקסואלית". כלומר, טיפולים לשינוי נטייה מינית הם טיפולי המרה. בנייר עמדה זה הסתדרות הפסיכולוגים יוצאת נגד טיפולי ההמרה.
בעזרת איום בתביעת השתקה מצד מכינת עלי, שהרב לוינשטיין כזכור עומד בראשה, מחקו כל אתרי כלי התקשורת את הכתבות המצטטות את דבריו, ופרסמו את דבר הכחשתו.
לאחר מכן, כתב לב כתב פוסט בפייסבוק שמפרט באריכות על הנושא. הוא מעיד כי אחת הסיבות שהוא עושה זאת היא "בעקבות שיחה מדהימה עם חבר דוס שהופתע ממה שהולך בטיפולים עליהם הרב לוינשטיין ממליץ, ופחות או יותר השביע אותי לכתוב על זה לכולם". הפוסט מובא כאן באישורו של לב:
טוב, אז… הרב יגאל לוינשטיין וסוגיית "כן או לא דיבר על טיפולי המרה". זהירות, פוסט ארוך וקשה. אקדים ואומר שאני אחד מתוך כמה עשרות האנשים שאשכרה השתתפו והקשיבו במוצ"ש לכל שיעור הזום שהרב יגאל העביר. למעשה, אחת מהשאלות עליהן הוא השיב בסוף השיעור היתה בכלל שאלה שאני שאלתי. אי לכך, הדברים שאכתוב כאן בפוסט לא מבוססים על הקלטות קצרות או תמלולים חלקיים שרצו ביום האחרון באינטרנט, אלא על הדברים ששמעתי במו אוזניי. זאת הסיבה בגללה כל כך הופתעתי והתאכזבתי מהפרסומים של מכינת עלי ושל הרב עצמו על תביעת הדיבה שבכוונתם להגיש נגד גלי צה"ל, ובעיקר מהנסיון שלהם לטשטש ולצייר תמונת מצב שונה לגבי הדברים שהרב יגאל הביע ומביע על טיפולי המרה. לצערי לא היה לי השכל להקליט את השיעור ("הסתפקתי" בלצייץ בלייב על מהלך השיעור בטוויטר, לינק למעוניינים בתגובה הראשונה), אבל בין כה וכה אין לי עניין להכנס לויכוח קטנוני של דקדוק מילולי על כל הדברים שהוא אמר שסותרים לחלוטין את ההכחשות המאוחרות שלו. מעניין אותי הרבה יותר לדון בתפיסה המסוכנת שלו למונח "טיפולי המרה", ובהשלכות ההרסניות והאובדניות שלה. בואו נתחיל: * על פי דבריו בשיעור, ובעיקר על פי ההבהרות וההכחשות במהלך הימים שאחרי (לפיהן הוא לא דיבר כלל על טיפולי המרה, להם הוא מתנגד), נראה שהרב יגאל מחלק את עולם טיפולי ההמרה לשני חלקים. החלק הראשון הוא הטיפול לו הרב קורא "טיפולי המרה", ואלה הטיפולים המוכרים מהסרטים, שאכן היו נפוצים בעבר הרחוק (בעיקר בארה"ב) ובהם נעשה שימוש בפרקטיקות ןמתודות פיזיות שונות כמו מכות חשמל בתגובה להתעוררות מינית לא רצויה, שימוש עצמי בגומיה (באותו הקשר), שימוש במגע אינטימי או עידוד אוננות וצריכת פורנוגרפיה נשית במטרה לעודד את המשיכה המינית לנשים. (יש לציין שהפרקטיקה האחרונה של שימוש בפורנוגרפיה היא פרקטיקה שנפוצה בשנים האחרונות גם כאן בארץ ומשומשת בידי הרבה מן המטפלים והארגונים הראשיים שמתעסקים בכך וזה לפני שנכנסים לסוגית המטפל הבכיר ראובן וולצ'ר שביצע גם מגע מיני עם נערים ונשפט על כך). על סגנון הטיפולים האלה הרב לוינשטיין אכן לא דיבר במהלך השיעור אתמול. החלק השני של הטיפולים, הוא מה שהרב יגאל דיבר עליו בהרחבה אתמול, ואלה טיפולים המתבצעים במתודה היחידה של מטופל המשוחח עם מטפל. ללא כל מגע או דברים נוספים. לגישת הרב יגאל זהו המדד שמחלק בין השניים – אם נעשה שימוש במתודה פיזית כלשהי הרי שמדובר בטיפול המרה, דבר שהוא טוען שהוא מתנגד אליו, אבל כל עוד מדובר בשיחה בלבד הרי שמדובר בטיפול פסיכולוגי תקין ונורמטיבי. ובכן, החלוקה הזאת פשוט לא נכונה ומלבינה את הנזק שנגרם לנערים שעוברים טיפולי המרה, גם אם טיפול ההמרה כלל "רק" שיחה מילולית מול מטפל. אחד העקרונות הבסיסיים בטיפול פסיכולוגי תקין הוא לאפשר למטופל מרחב נקי מלחצים ושיפוט. מרחב בו למטופל קיימת האפשרות להעלות ולשתף כל מחשבה ותובנה שתעזור לו להבין את עצמו טוב יותר. כמובן, ייתכן שלעתים המטופל יגיע מראש עם מחשבות ותפיסות שליליות לגבי תכונות הקיימות בו והוא ירצה לשנותו, זה טבעי והגיוני. אבל המטפל עצמו צריך להשמר אובייקטיבי ולעזור לו לברר על עצמו מבלי לאשרר או לפסול את תפיסת המטופל השלילית על התכונות האלה. לא רק שעמדת המטפל על אותה תכונה של מטופל אינה האישיו או האופן שבו טיפול עובד, ביטוי והבעה של העמדה מייצרים באופן בלתי נמנע תחושת שיפוט שפוגעת במטופל עוד יותר. כל עקרונות הטיפול היסודיים האלה פשוט נרמסים לחלוטין בסגנון הטיפול עליו הרב יגאל כן דיבר בשיעור. זה מתחיל מהמסגור. ההקשר בו הרב התחיל לדבר על השיעורים היה המעבר שלו מלדבר על "הכלל" (פסיקות בגצ בעד להט"ב ובאופן כללי המלחמה "האדיאולוגית") ללדבר על הפרט, על מה עושים אם אחד משומעי השיעור מכיר באופן אישי חבר להט"ב. לרב יגאל היה חשוב להגיד שהוא לא נגד אותם נערים, אלא בעדם. וצריך לעודד אותם ולהגיד להם שאפשר "להפוך אותם חזרה לסטרייטים" (ציטוט מדויק). לדבריו, הפסיכולוגים שחקרו את הנושא גילו שאפשר להפוך בחזרה את הנטיה הזאת. בהמשך הוא מפרט איך מתבצע אותו טיפול – לא מנסים להלחם ישירות נגד עצם המשיכה, אלא מאתרים את הטראומה בילדות שגרמה לנער להפוך להומו (כי ככה מסתבר זה עובד בהרבה מהמקרים, לדברי הרב לוינשטיין), חוזרים איתו לאותה טראומה, וברגע שפותרים אותה "הופס, גם הנטיה ההפוכה מתקנת מאליה". הרב מעיר שככל שמקיימים את הטיפולים האלה בגיל צעיר יותר (13-15) כך סיכויי ההצלחה של הטיפול גוברים, ועד גיל 22 זה עוד יחסית קל. בגיל מבוגר יותר התכונה כבר הולכת ומתקבעת וקשה יותר לשנות אותה בחזרה. לסיום הוסיף הרב נתונים על כך ש60-80% מאלה שעוברים טיפולים כאלה מצליחים להשתנות חזרה, ומביא דוגמא מנערה צעירה (בת 15 אם אני זוכר נכון) שהוא שכנע את הוריה לשלוח אותה לטיפולים, אחרי שהם חשבו שעדיך "לא להתעסק בזה", ואכן הוריה הודו לו אחר כך על זה שהנטיה ההפוכה שלה נעלמה. אם לסכם, לאורך רוב החלק השני של השיעור דיבר הרב יגאל על טיפולים. הוא לא קרא להם טיפולי המרה אך ורק משום שהם מתבצעים בפרקטיקה של דיבור בלבד בין מטפל ומטופל, אולם אלה טיפולים אותם הוא מציע לנערים שרוצים להמיר "בחזרה" את נטייתם המינית, במהלכם עוסקים בטראומות ילדות אשר "שינו את הנטיה המינית", המטרה המוצהרת של הטיפול היא להמיר מחדש את הנטיה המינית, ומדד ההצלחה בו הרב משתמש כדי לפאר את כדאיות הטיפול הוא לא האושר הנפשי של המטופל או משהו בסגנון, אלא השאלה האם הטיפול שינה או לא שינה את הנטיה המינית של המטופל. יש לסגנון הטיפול הזה שם וכותרת די ברורים – טיפולי המרה. וההשלכות הנפשיות של הטיפולים האלה על הנערים המטופלים הן מאוד מסוכנות, גם כאשר הטיפול מתבצע "רק" בשיחה עם מטפל. תארו לעצמכם נער דתי שמתחיל להבין על עצמו שהוא נמשך לגברים. התגובה הראשונה להבנה הזאת היא בדך כלל לחץ. משקל כבד של תחושות ותהיות משתקות, משקל אותו הנער נושא, לפחות בשלבים הראשונים הארוכים, לגמרי לגמרי לבד. אסור שיהיה עוד אדם שיידע על כך, שינכיח את המציאות הזאת. ואז מגיעים הפחדים והחששות. מה הנטיה הזאת אומרת עליי, איך היא תשפיע על החיים שלי, ובעיקר – איך היא תשפיע על ההורים והמשפחה שלי, כמה כאב אני אסב להם אם הם ידעו עליי. אחחח, אילו רק היה קיים פתרון קסם כלשהו שיסדר הכל, יעלים את ההתמודדות הזאת. ואז אתה מגלה שהפתרון כזה קיים. קורא בעלוני השבת רבנים שכותבים על טיפולים שעזרו ועוזרים לנערים כמוך להשתנות. ולא, מה פתאום, אלה ממש לא טיפולי ההמרה שכולם מזהירים מהם. ממש לא, מה אנחנו, פרימיטיביים? אלה טיפולים מסודרים, פשוט לשבת ולדבר מול מטפל (ובחייאת אל תהיה רשמי מדי ותנסה להבין מה ההסמכה או הרשיון של המטפל). ומי שממליץ על הטיפולים האלה הוא רב גדול שבטוח בדק את הדברים לעומק ולא ימליץ על משהו מסוכן. ולעתים קרובות מי שממליץ לנער הוא הר"מ האישי מהישיבה, שאמנם לא מכיר אישית את המטפל או הטיפולים, אבל שמע עליהם דברים טובים מרבנים עליהם הוא סומך. כן, הם מזהירים, הטיפולים האלה דורשים עבודה קשה, אבל אם תתמיד ותרצה מספיק חזק להשתנות – אתה תצליח. והנער חושב לעצמו שאין אדם שרוצה משהו בעולם כמו שהוא רוצה להשתנות, ובלב מלא ציפיות מגיע אל המטפל. וחשוב רגע להסביר משהו על אותו מטפל: בכל הסיפורים והמקרים עליהם שמעתי, היחסים בין הנער ובינו חרגו לחלוטין, לרוב ב180 מעלות, מטיב היחסים התקין שמתקיים בין מטופל למטפל או פסיכולוג "רגיל". בניגוד לטיפול רגיל כאן יעדי ההצלחה או והכלים להגיע אליהם לא נמצאים בידי המטופל, אלא בידי המטפל ובידיו בלבד. אצלו ורק אצלו קיים הידע "כיצד להשתנות", הוא ורק הוא זה שמגדיר מה היעדים של כל מפגש ומפגש, מה מבצעים בו ולאן רוצים להגיע. המטפל הופך בעצם לסוג של מנטור על, מדריך כל יכול שהמטופל, או יותר נכון החניך, צריך לסמוך עליו לחלוטין. אין באמת הרבה מקום לערעורים או מגננות מול האבחונים וההוראות של המטפל, כי בסופו של דבר הוא "בעל הנסיון" ובאמת באמת מבין ויודע איך לעזור לך, וכשאתה לא משתף פעולה אולי זה בכלל מעיד על כך שהנטיה הזאת ערערה אותך ואתה לא באמת רוצה להשתנות, ולכן צריך להשתיק את הקול הקטן הזה שאומר שלא בטוח שהדברים שלו מתאימים לך. וכל זה כאשר בדרך הכלל המטפל הוא היחיד או בין היחידים בעולם אשר בכלל יודעים על הנטייה המינית של אותו נער, דבר שרק מעצים את ההזדקקות של הנער לאותן שעות טיפול בהן הוא יכול בכלל לדבר על הסוד הכבד שיושב עליו. אלה בדיוק סוג היחסים שאפשר למשל לחלאת אדם כמו ראובן וולצ'ר, ממייסדי "עצת נפש" והמטפל הבכיר שלהם לאורך הרבה שנים, לפגוע מינית בנערים בהם טיפל. וגם כאשר הטיפול נשאר אך ורק בשיח ובפרקטיקות נטולות מגע (ולא תאמינו כמה מהר וכמה מהמטפלים מנסים לשלב גם מגע) – עדיין מדובר בקיבוע מערכת יחסים שמגמדת את המקום של המטופל, משאירה אותו בתפיסה חסרת אונים הזקוקה לישועה חיצונית, ובעיקר מפילה עליו בלבד את כל תחושות האשמה כאשר לא מתחולל הקסם והתהליך "לא מצליח". ותמיד יש שם אשמה. יש תחושת אשמה מובנית בעצם הקיום כנער דתי להט"ב, עוד הרבה לפני שמגיעים לטיפול כלשהו. ועל תחושת האשמה הזאת מתווספות בטיפול שלל תחושות אשמה אחרות. האשמה שהמטפל בד"כ מנסה להפיל כבר בטיפולים הראשונים על מקור הסיבה בגללה אתה להט"ב. הרי, כפי שהרב יגאל הרחיב בשיעור שלו, הנטיה ההפוכה לא סתם קיימת, אלא נוצרה כתוצאה ממשהו. ואם המטפל לא יאתר יחד עם המטופל איזו חוויה מינית טראומתית מהילדות, הוא לרוב יפיל את האשמה על תפקוד ההורים. אמא דומיננטית מדי או אבא רך מדי. לא באמת צריך להכיר אותם כדי לשכנע את המטופל שמשהו בחינוך שלהם היה לקוי וחריג, הרי עובדה שהוא יצא הומו, שזה תמיד דבר רע, אז אם אין טראומה מובהקת אחרת אפשר להסיק שבהכרח משהו רע בהתנהלות ההורים גרם לכך. זה מזעזע ומסכסך ומרחיק כמו שזה נשמע. ויש גם את האשמות שנוצרות בטיפול כלפי הנער עצמו. אם בעבר כאשר נער "נפל" (ונפילה בהקשר הזה יכולה להיות גם רק מחשבה מינית על בחור יפה בטלוויזיה) הוא הרגיש תחושת אשמה כלפי עצמו בלבד, עכשיו נוספת לכך גם תחושת אשמה מהמטפל. איך יהיה אפשר לבוא שבוע הבא ולספר לו על הנפילה הזאת. ויש גם את תחושת האשמה על עצם הכשלון להשתנות, בפרט כששומעים רבנים כמו הרב לוינשטיין המדברים בבטחון על 60-80% שמצליחים לשנות את הנטיה. וכך, מנער שמאשים את עצמו על עצם הנטיה המינית שלו "בלבד", הטיפולים משלשים את תחושת האשמה וגורם לנער להתערער בכל היסודות שלו, בקשר עם ההורים, ביכולת שלו לשנות ולגדל כח רצון על דברים החשובים לו. כן, אלה הפנים של הטיפולים עליהם הרב לוינשטיין מדבר. אלה התוצאות שלהם, זה מה שקורה שם, ובעיקר – זה השבר שנגרם לנשמות צעירות. זה נזק שלא עוצר במדד המגוחך של הרב לוינשטיין המחלק בין טיפולי המרה ובין טיפולים "בהם יש דיבורים בלבד". ודווקא על רקע ה"הבהרות" וההכחשות שלו חשוב להכיר את זה, חשוב להבין לאן בדיוק הוא שולח נערים, כדי שלא יהיה אפשר להגיד אחר כך שלא ידענו במה מדובר. ואם אתם לא מאמינים למה שכתבתי כאן, אתם ממש לא חייבים להסתפק בתיאור של הנער הדתי-להט"בי גנרי עליו כתבתי. לכו ותשאלו חברים להט"בים מבתים דתיים, לא תאמינו כמה מהם עברו טיפולים כאלה. לכו וקרא את הסיפורים האישיים, בפנים גלויות, הקיימים באתר המידע המבורך שהקימו מרכז המידע על טיפולי המרה בישראל (מצורף בתגובה השנייה). לכו ותכירו. בעיקר תכירו תכירו את הפנים והתוצאה של דיבורים קלילים כאלה על "טיפולים" או השקר בלהפריד בין הטיפולים האלה ובין "טיפולי המרה". לסיום חשוב לי להגיד שעל אף כל הכתוב כאן, אני לא מתנגד באופן אוטומטי לטיפול פסיכולוגי של אדם המעוניין לשנות את הנטיה המינית שלו (או לחלופין של אדם דתי שהבין שהוא הומו ומנסה דרך טיפול פסיכולוגי למצוא דרך להתחתן כך עם בחורה שמודעת לעניין). אין לי כל כוונה למנוע מאדם בוגר להעלות בטיפול כל סוגיה בעולם, או להכריח אותו "לקבל את עצמו" כפי שאני רוצה עבורו ולא כפי שהוא מבין ורוצה לחיות את חייו. אבל חשוב לי שהטיפולים ייעשו בתנאים נכונים: כאשר מדובר באדם בוגר הבוחר בעצמו ללכת לטיפול, מודע לסיכוי ולהשלכות האפשריות אם יתברר לו שהוא לא יצליח "להשתנות", ובעיקר – כאשר המטפל פתוח לאופציה שהיעד של המטופל לא יתגשם, והמטרה האמיתית היא לעזור למטופל לחיות עם עצמו בשלום, ולא מקבל רק אפשרות אחת להצלחה. כל טיפול אחר שנעשה תחת מסגרת לחצים שמקבלת רק תשובה אחת (מסגרת לחצים שאנשים כמו הרב לוינשטיין מטפחים) אינו באמת טיפול פסיכולוגי רגיל ותקין, אלא משול לטיפול פסיכולוגי במהלכו מוצמד אקדח קבוע לרקה של המטופל. ואקדחים לפעמים הורגים. ** הערה אחרונה: במהלך השיעור של הרב יגאל הוא הזכיר "נתונים" שהתמיהו אותי מאוד, בלשון המעטה, ובעיקרם שני דברים: שיעור ההצלחה של 60-80% שמסיימים טיפול כאשר הם נמשכים חזרה לבני המין השני (ולא רק "מסוגלים להתחתן איתם", כדבריו), וחלק אחר בו הוא פירט על המחלוקת בעולם הפסיכולוגי מדעי וסיפר שישנם הרבה מאוד פסיכולוגים הפועלים תחת נקודת מבט ערכית אמונית והם הוכיחו ומוכיחים שיש באופן אובייקטיבי שיטות לטפל בנטיה ההפוכה. כבר במהלך השיעור שאלתי מה מקור הדברים, אך לאחר שהשאלה לא הועלתה על ידו, המליץ לי העוזר של הרב לשלוח לרב יגאל מייל, ואכן עוד באותו ערב שלחתי מייל מנומס המבקש בסך הכל לשמוע עוד על המקור לנתונים האלה, על איזה מחקרים הוא מתבסס, או אפילו רק לשמוע מהם שמותיהם של אותם פסיכולוגים ואנשי מדע אותם הרב הזכיר. נכון לרגע זה המייל שלי לא קיבל התייחסות, אעדכן אם אקבל תשובה. ובאותו הקשר, אנצל את הפוסט הזה כדי לספר שכבר כמעט שלוש שנים אני מחפש באופן קדחתני אדם שעבר בהצלחה טיפולי המרה כדי שאוכל לדבר איתו ישירות. זה התחיל כבקשה תמימה שביקשתי ברגע האחרון מאחראי על סדנת "העצמת גבריות" כלשהי אליה רציתי ללכת בזמנו כדי "לטפל" בעצמי. כולה ביקשתי ממנו לדבר עם בוגר הסדנה שעכשיו נמשך לנשים, וחי במערכת זוגית עם אשה כאשר הקשר הזה מספק רגשית ומינית גם אותה וגם אותו (ללא צורך בפתרון ההלכתי האהוב על לא מעט רבנים של להקים בית ואז למצוא מדי פעם "ריגושים מהצד". וכן, אתם לא תאמינו כמה רבנים תומכים בזוועה הזאת כמוצא אפשרי. כולל רבנים שנחשבים ידידותיים לקהילה). הייתי בטוח שתוך יום או יומיים הוא יקשר ביני ובין בוגר כזה. מאז כאמור חלפו שלוש שנים של חיפושים וטרם מצאתי אדם שעבר בהצלחה טיפולי המרה ומוכן לדבר איתי כל כך. הכי קרוב שהגעתי לכך היה השנה כאשר "הומו לשעבר" דיבר, דרך תיווך של "עצת נפש" עם אדם הקרוב אליי והסביר לו שהשינוי שלי אפשרי ותלוי רק בכח הרצון שלי, והנה הוא דוגמא לאדם שעשה זאת. כאשר ניסיתי בעצמי לדבר עם אותו אדם, כולל כמעט חודשיים של טלפונים ל"עצת נפש", לא הצלחתי להגיע אליו. אני כאמור עדיין פתוח ואשמח לדבר עם אדם כזה, ולו אחד, שיאזן במעט את עשרות(!) הסיפורים של אנשים בשר ודם שהכרתי שעברו טיפולי המרה וראו מזה רק רע.
